מסע מצולם...חוויות מהשטח

נוסעים לחו"ל? חושבים צילום.

אינני יודע איך אתם מחליטים לאיזה חו"ל לנסוע אבל אצלי זו עבודה קשה למדי, שבסופה החלטה ויזואלית: כמה מעניין, שונה וצבעוני זה הולך להיות.
"מעניין" זה כמובן יחסי, אינדיווידואלי, ואפילו ביני לבין עצמי יש שנויים ברצונות ובהעדפות כשאני סוף-סוף מגיע להגשמתו של עוד חלום קטן, אבל ככלל - תחומי העניין הם שצריכים לדעתי להכתיב את צורת החיפוש וההכנה לטיול המיוחד שלך.
לא מה ש"כולם אומרים" ולא מה ש"כולם עושים", מכיוון שרצון הכלל הוא כמעט תמיד סוג של התפשרות מבחינתך ואם כבר נוסעים כל כך רחוק ומוציאים כל כך הרבה כסף - אני אישית לא מוכן לוותר על צילום בניחותה ובלי הערות ביניים, על עצירה בכל מקום שבא לי, על די זמן לבהות בשקיעה, או בזריחה, לא מוכן לוותר אפילו על יין אורז (איום ונורא) ושיחת חולין עם עובר-אורח, שיחה בה איננו מבינים איש את רעהו אבל בכל זאת אנחנו יוצאים ממנה מחייכים, מאושרים ומלאים בזכרונות

אחרי שאני לומד את השטח ומארגן לעצמי מפה טובה, אני קודם כל מחפש מסלולי-טיול באתרים של חברות הנסיעות המובילות, בעיקר אלה שמתמחות בטיולים ובסדנאות-שטח לצלמים - לאו דווקא חברות ישראליות; אני מוריד אל המפה את כל מה שנשמע לי מעניין במסלולים שלהם, מצליב מידע, קובע עדיפויות, ואז הולך לבדוק את עצמי מול צילומי מטיילים מהשטח שאני מוצא בגוגל, פליקר וכל אתר בינלאומי אחר שמאפשר חיפוש ע"פ מקום גאוגרפי. חיפוש כזה יכול "על הדרך" גם לייצר מפגשים מעניינים עם צלמים מקומיים, במקרה שלי גם עם עמותות מקומיות שיש לי עניין לבקר ולצלם עבורן בהתנדבות, אבל בעיקר הוא מאפשר לנו כצלמים לראות את הדברים מראש דרך המצלמה - גם אם היא של מישהו אחר - ובדרך זו לשריין יותר זמן למקומות שמתחננים לצילום, להוריד מהפרק מקומות סטנדרטיים מידי, אפילו להציב לעצמך מטרות צילום שכיף לשאוף אליהן (במיוחד כשהן באמת מתממשות!) כמו פורטרטים של בני שבט מסויים, כפר דייגים מרוחק בזמן השקיעה, טאי-צ'י ליד האגם עם עלות השחר, קלוז-אפ על בעלי-מקצוע שאצלנו כבר נכחדו מזמן וכדומה. בצורה זו אני בונה כבר שנים רבות את מסלולי הטיול, האכסניות ובתי המלון שלנו בחו"ל וכך גם תכננתי לפרטי-פרטים טיול-צלמים פרטי לצפון ויטנאם (4 זוגות, שלושה שבועות)
בספטמבר-אוקטובר האחרונים; מאד שונה ממסלולי התיירות הרגילים, כולל שייט קסום ושני לילות מדהימים על יאכטה פרטית במפרץ האלונג, עצירה וכניסה בלי שום תאום מוקדם לכמה כפרים נידחים, בתי-מלון מצויינים אבל גם משפחות מקומיות שהאכילו והלינו אותנו ברמה הכי בסיסית אבל עם כל הלב; טיול באמת משובח בזכות החיטוט הויזואלי והחברים המצויינים שהצטרפו לטיול הזה - אחרי שהצלחתי לשמחתי למצוא משרד נסיעות קטן ואמין בהאנוי ש"פשוט" ביצע באהבה ובקפדנות את כל מה שביקשתי והצמיד לנו מדריך מקומי מרגע הנחיתה ועד לרגע ההמראה.

אחד הדברים הבסיסיים שאני בודק לפני כל טיול הוא התיזמון, ולא רק ע"פ הלוח, החגים (שלהם ושלנו) או מזג האוויר; בכל מדינה יש "התעסקות" עונתית אופיינית, למשל דתית או חקלאית, ובארץ בה אורז הוא תמצית החיים – תקופות הזריעה והקציר (שמשתנות מאזור לאזור!) הן שיקול מרכזי בעיקר כשנוסעים לצלם. הטיול שלנו תוכנן כך שהתחיל ממש במקביל לקציר האורז בצפון, יחד עם השדות המצהיבים ורבבות הקוטפים ירדנו איתו בהדרגה דרומה, כאשר בין-לבין אנחנו חוזרים אל אותו מלון מעולה בהאנוי, ולא במקרה; השבוע הראשון של אוקטובר היה שבוע חגיגות ה-1000 לעיר המדהימה הזו, וכמה תמונות שלא אראה לכם - אין לי סיכוי להעביר את האווירה, הצבעים, הריחות והקולות שהקיפו אותנו ברחובות העיר.

אמנם עזרה "גם" העובדה שאני משופם וקירח - מה שעשתה אותי למשונה במיוחד בעיני המקומיים (חמש פעמים ראיינו אותי ברחוב לערוצי טלויזיה מקומיים!) אבל הניקון שלי והעדשה המרשימה שעליה (D700 עם עדשה 70-200mm f/2.8 או 24-70mm f/2.8) פתחו עבורי לא מעט שערים בהאנוי החוגגת, שעשרות-אלפי שוטרים, חיילים ומשמרות עממיים שונים הקפידו לשמור בה על הסדר – במיוחד סביב זרים ומוזרים כמוני. בזכות המצלמה נכנסתי לחזרה גנרלית שאיש לא הורשה אפילו להתקרב אליה, בזכותה התמקמתי ברחבת העיתונאים שבמרכז המצעד הצבאי (10.10. 10) כששוטר מפחיד עם אלה חשמלית שומר שאיש מהקהל לא יתקרב ולא יפריע לי לצלם (!), בזכות המצלמה נפגשתי עם אדון דאנג המזוקן, עם מר דואונג הצלם הרשמי של תחנת "צבא העם" ועם מר דונג הבמאי, בזכותה גם זכינו כולנו לשוטט עם פיירו הצלם בסימטאות "האמיתיות" ולאכול את מה שרק מקומיים יודעים למצוא. בזכות המצלמה זכיתי לשיחה מרתקת באנגלית עם מר בין הרתוק לכסא-גלגלים – אולי החוויה הכי משמעותית שלי בהאנוי – כאשר שהתרוממתי מהדשא אחרי אולי עשר דקות גיליתי שאני בתוך מעגל עצום של אנשים משתוממים שבעלי מוגבלויות הם כמעט שקופים מבחינתם, ונזכרתי באמירות על כוחה של המצלמה בשטח - אפילו כשהיא לא מצלמת, אפילו אם היא לא שם בכלל...

8000 תמונות מאוחר יותר, כשאני ספוג בעשרות מפגשים עם אנשים מקסימים , נופים מטמטמים ואוכל שלא מהעולם הזה אני חוזר לתחילת הפוסט בכדי לקרוא מה כתבתי על "ההחלטה הויזואלית" ומחייך לעצמי...
לפחות עבור ויטנאם אני ממש לא צריך שום חיפוש ושום החלטה חדשה! מוכן לנסוע לשם שוב מחר בבוקר, עם המצלמה כמובן, ואם מישהו מכם עוד לא היה שם אז באמת... קחו לכם כמה חברים וסעו לשם הכי מהר שאפשר, לפני שיתקלקל....


גיורא פנחסי

אימייל:
giora@silver-bullet.co.il

עוד צילומים מויטנאם:
http://www.flickr.com/photos/giorap/sets/72157625183513098/